תוצרים של תלמידים בקורס קומדיה

רענן זיו

נקודת מבט

 

נושא נקודת מבט נלמד בקורס קומדיה. נקודת מבט מאופיינת בתיאורים מפיהן של דמויות שתפיסת המציאות שלהן שונה משלנו. למשל יהיה חייזר מישהו מתרבות מאוד שונה וכדומה. בדרך כלל היא יוצרת מבט משעשע .ומרענן על המציאות. אלה תוצרי התלמידים:

 

אריאל אדרי- שלום, אני רקסי הכלב. היום ראיתי את דני איש המחמד שלי עושה טקס מוזר למדי. הוא התיישב על האוייב האדום והענק שאני תמיד קורע והוא משום מה קורא לו ספה. הוא הוציא תיק בד מוזר שהכיל את חפצי הפולחן ודפי נייר מוזרים. אז הוציא תיק בד קטן יותר ופתח אותו בעזרת ברזל מכושף ולקח משם מקל עץ צהוב ובראשו אחד ברזל מלכלך ובראשו השני גומי לבן המשמש ללעיסה. הוא לקח מתיק הבד הגדול כמות גדולה של ניירות מפחידים, והתחיל לצייר ציורים מוזרים עם כל מיני קווים. בסוף הוא סגר את הכל והחזיר למקום. אז הוא לקח את מקל הפלסטיק המכושף והפעיל את הקופסה המדברת שמראה תמונות. בתוך הקופסה היה כלוא כלב. אני חושב שאעניש אותו בנשיכה קלה. 

 

אפרת דון יחיא

מפקד נכבד. הגעתי לכדור הארץ וזה מה שראיתי. נשים ננסיות קפצו על חוטים חומים. במרכז החוט עמדה כל פעם אשה ננסית אחרת. נראה שהשאר התכוונו להעניש אותה הן צעקו בצורה קצובה. "שש בש רוני להיכנס ואמרי את כל זמר ה א ב. האשה הננסית ענתה להן א ב ג ד ה ו ז ח ט י כ ל מ נ ס ע פ צ ק ר ש ת ורק אז הן שחררו אותה מהעונש. 

 

תחיה שטיינמץ

מפקדי היקר. הגעתי לכדור הארץ. המנהג הבולט ביותר בכוכב זה הוא בהייה בקופסאות קטנות שחורות ושטוחות המכילות בתוכן חיות, עצים ובני אדם. ככל הנראה הם חוקרים את היצורים הכלואים. נראה שהם לא שומרים על זכויות אסירים. הם מכווצים אותם לתוך הקופסה ומחזיקים אותם שם לפרקי זמן גדולים ואז מחשיכים את סביבתם פשוט אכזרי.

 

אני יונית היונה. אני גרה בקניון הארזים מעל מצלמת האבטחה. לבנות האדם מנהגים משונים. הן נכנסות לכל חנות וחנות. אסור להן לדלג על אף אחת. אם דילגו בטעות הן חוזרות. הן חייבות להעמיס עגלה מלאה בבדים שונים שלא ברור מה התועלת בהן. כנראה שזב סוג של עונש על התנהגות רעה. אז למה הן מחייכות כל הזמן?

 

רננה גרוסמן

מסכן הענק שלי, הוא קיבל עונש. הוא חייב לקשקש איתי על ערימה של דפים מחוברת בסיכה במשך המון זמן. מילא הוא קיבל עונש, אבל למה אני נענש? הוא מעלים לי את הראש על הדף ואז מביא את הגליוטינה האיומה שחותכת לי שוב את הראש ואז שוב הוא מטיח את ראשי בדפים שלו ושוחק לי את הראש כדי לקשקש כל מיני קווים משונים. מה חטאתי, מה?

 

לילך סבטיצקי

איזה גזרות איומות ניתכו עליי. גזירות שמד ממש. חתכו אותי שוב ושוב. אחר כך הכניסו אותי למכונה איומה שהכניסה לתוכי מחטים ענקיות וחוטים ודקרה אותי שוב ושוב. ואז חושך. הכניסו אותי לקופסה אטומה. התעוררתי במבנה מואר בעיר גדולה. אשה נכנסה והניחה אותי על גופה מול זכוכית גדולה. היא חייכה. היא הוציאה  עגולים כסופים ונתנה לאשה שעמדה שם. כנראה ניסתה לכפר על כל הכאב שנגרם לי. 

 

יהודה ומתניה.

הלו? משטרה? זה פלאפי הכלב. אני רוצה לדווח על מקרה מזעזע. התעללות בכדור חסר ישע. 22 אנשים רצים אחריו ולא מפסיקים לבעוט בו. ניסיתי להציל אותו. חטפתי אותו ורצתי איתו לכיוון רשת שנראתה מגוננת. לפני עמד איש ענק ומפחיד עם כפפות. הוא ניסה לחטוף ממני את הכדור אבל אני חמקתי ממנו. נכנסתי לרשת המגוננת ושמעתי זעקות שמחה גו-ללללל. לפחות רוב בני האדם שמחו על ההצלה. אבל אז באו אנשים וסילקו אותי וחטפו שוב את הכדור המסכן שלא הפסיק לצעוק ולזעוק. בופ בופ בופ, הוא יילל המסכן.

פלאפי סגר את הטלפון, השוטר לא הבין מה הן הנביחות הללו בטלפון.

 

 

נועם הסל עם עזרה ופיתוח מהכיתה

שלום קוראים לי מוטי התינוק. אני בן שנתיים וחצי. תדעו לכם שהגדולים סתם אומרים. לי אומרים כל הזמן לשתף בצעצועים שלי ולא לריב. והיום ראיתי גדולים משחקים משחק שהם קוראים לו כדורסל. סתם משחק משעמם. לא מפרקים שום דבר, המגרש נקי מאוד ואין בו אפילו טיפה בוץ, מה זה שווה?. אבל הכי גרוע זה שהם ממש לא משתפים. כל הזמן רבים על הכדור ואחר כך אומרים לי להתחלק במשחקים. הם רצים עם הכדור הכי רחוק והכי מהר שהם יכולים ולא נותנים לאף אחד לקחת. מתי הם מסכימים שאחרים ייקחו את הכדור? רק אחרי שהוא נכנס לסל וכולם עודדו. בקיצור הם צריכים הרבה עידוד כדי להתחלק בכדור. בלי עידוד הם לא מתחלקים בכלל.

הישארו מעודכנים